אני מתקשה להשתתף בוויכוח, משום שאין וויכוח, אין דיון. יש רק דקלומים. אלו מדקלמים את "אין צבא מוסרי יותר מצה"ל" ומביאים דוגמאות מחיילים שנפגעו משום שנמנעו מלפגוע, או חיילים שעוזרים לערביה לסחוב משא כבד, או משחקים עם ילדים. (וברור שיש גם חיילים כאלו) ואם פוגעים זה רק משום שאין ברירה ויש טרור. וזה לא בסדר שמלשינים על צה"ל בעולם.
חיילי צה"ל הלוחמים הם בסך הכל די בסדר. לא סטריליים והנשק איננו טהור. אזמלי הניתוח הם סטריליים. הנשק של החיילים איננו כזה ולחימה מביאה מוות, פציעות, הרס ושברון לבב.
"צה"ל הצבא הכי מוסרי בעולם". אולי בהשוואה לצבאות באפריקה, או בהשוואה לד'עש.
הרי ככל שהצבא מוסרי יותר, הוא פחות יעיל.
ושוברי השתיקה מלקטים דוגמאות של חיילים שמתעללים באזרחים ערבים, משפילים אותם, (וברור שיש גם כאלו) ושהכיבוש כולו איננו מוסרי ואם אין עם מי לדבר כאן, אז נלך בלית ברירה, אל מי שכן אפשר לדבר אתו…
ובאמת אין עם מי לדבר כאן. מה רציתם שילכו לספר למדנלבליט? הוא לא משרת את אלוהים. והוא בוודאי שלא משרת את הציבור. כולם יודעים את מי הוא כן משרת.
וכשמדשדשים בשיח שמתנהל במעגל סגור, מתעלמים ממה שהרבה יותר חשוב.
ומה שחשוב בעיני הוא שהזהות של האדם מעוצבת על פי מעשיו. וכך, עצם העיסוק המתמשך בשלטון הצבאי, כבר היסב לנו נזק עצום הן במשאבי הכלכלה וסדרי העדיפויות של המדינה והן בשינוי הפסיכולוגי הנוראי שמתנחל במוחות שלנו. אילו תכונות מתפתחות ולעומתן אילו תכונות מצטמצמות ונכחדות תוך כדי העיסוק בשליטה על השטחים. לא המוסר מעניין אותי כרגע, אלא מה שאנו פוגעים בעצמנו.
והנזק החמור השני הוא בפגיעה האנושה ביכולת החשיבה שלנו. הרוב חושב שנקלענו למצב של אין ברירה. אנו מוקפים באויבים שרוצים לזרוק אותנו לים ואין לנו על מי לסמוך אלא על כוח הנשק. זהו טיעון סופני.
וזה מדכדך אותי עוד יותר כי באמת רבים חושבים שאין מה לעשות. ולדעתי, זה כלל איננו נכון. זוהי מסקנה שהינה פועל יוצא ישירות מתרבות מדשדשת שמחקה מהמוח של האנשים יכולת חשיבה יצירתית, ויכולת חשיבה בכלל. כמעט, זהה לחשיבה החרדית שאסור ליזום, אלא יש להמתין למשיח ולאותות ומופתים של האל, כמו ביציאת מצריים.
