לא נחלצנו מהנזק המוחי שהדתות מטילות עלנו. הן משווקות אשליית ביטחון במערכת חיים "אמתית" ו"נכונה". התנ"ך מלא במשפטי תנאי. אם תעשו כך וכך, יהיה לכם טוב. ואם לא, אוי לכם ואבוי לכם ממה שיקרה. והעולם הדתי התנהל על פי "שולחן ערוך" כזה או אחר. חיידקים עלומים הכחידו את הדתיים בהמוניהם. כי לא הייתה בהם סקרנות לדעת וללמוד. כי הייתה להם ידיעה מדוע קורה אסון ומה הם אמורים לעשות. להתפלל. פורעים קטלו אותם בהמונים. וכל מה שהם יודעים, היה לחזור בתשובה.
והכנסת והביורוקרטיה עוסקים כל הזמן בקביעת נהלים לכל מיני תרחישים, בדיוק כמו יוצרי השולחן הערוך שלמדו דורות רבים כיצד להתנהג ככה שאלוהים יהיה מרוצה ולא יכעס.
כאילו שהנהלים באמת יכולים לנהל את החיים.
בכל מהלך עתידי, אין ביטחון ואין וודאות. הדתיים, מקפידים לומר על כל תכנון, "אם ירצה השם", כלומר, העתיד יתקיים ברצונו של השם. החופשיים, יודעים שכל קביעה עתידית יש בה הסתברות בלבד. כלומר, אם נהיה בריאים ושלמים ולא נמות, אז נתראה מחר ונלך להצגה. אם כך, מהי ההסתברות שנלך מחר להצגה? גבוהה למדי.
אנשים שעוסקים במקצועות שאמורים להיטיב עם אחרים לא יכולים להיות משועבדים לנהלים שרק מתחזקים ומשמרים. הם אמורים להיות יצירתיים.
עבור הפקידים, האנשים החושבים ובוודאי היצירתיים, נחשבים אם לא ממש למשוגעים, אזי למסוכנים.
