תרבות המושתתת בראש ובראשונה על לימוד ועל התקדמות.
באמצעות לימוד אנו מחוללים שינוי. לימוד פירושו לא להסתפק בעשייה של דברים שאותם אנו רגילים לעשות ואוהבים לעשות, אלא לעסוק גם במה שאנו עדיין לא אוהבים לעשות. פירושו של דבר הוא לעשות את מה שלא אהוב עליך ומה שאינו מתאים לך. מי שמתמיד לעשות רק את מה שהוא רגיל לעשות, נוטה למחזר את עצמו ולהישאר תקוע במקום. לעתים הוא נע הצידה, במקום קדימה; כלומר, הוא מתחיל לבנות יכולת – וזונח אותה, מתחיל משהו חדש – זונח גם אותו, וכן הלאה. בכל פעם הוא מואס במה שיש לו, וחושק במשהו חדש. לעומת זאת, מי שמתמיד בלימוד – מעצב זהות תוך כדי צמיחה. ואם הוא מחליט לשנות מסלול, הוא נע מן הפחות אל היותר, כלומר, אל מה שמתחרה במה שמצוי כרגע ברשותו. למשל, כשהוא משנה מקום עבודה, זה לא משום שלא הולך לו, או משום שאיננו אוהב את העבודה, אלא משום שנחשף לעבודה מעניינת יותר ומשתלמת יותר.
הוא יודע לרתום את יכולתו בתחום אחד, אל תחום אחר עד שהוא הופך למומחה גם בתחום החדש. הוא יכול להחליט כיצד לשבץ כל אחת מיכולותיו בתוך הסך-הכל של זהותו. הוא יכול לגעת ברפרוף שטחי בנושא אחד ואילו בנושא אחר להתעמק בלי די. הוא יכול לשנן יצירה, ספר, שיר, עד שהללו נחרטים במוחו כאילו הם חלק בלתי נפרד מישותו. הוא לא זקוק לאבזרים חיצוניים כמו ספר או מערכת השמעה. הוא יכול "לקרוא" את הספר המצוי בזיכרונו ויכול "לשמוע" יצירה מוזיקלית בעצמה מתי שרק יחפוץ בכך. אגב, רוב האנשים מצוידים ביכולת הזו. הם רק משתמשים בכך להנצחת חוויות שליליות…
הוא יודע לשים לב אל בעלי היכולת ותמיד יש ממי ללמוד משהו. הוא לומד לעשות ולהרגיש את מה שהם יודעים לעשות ולהרגיש. כמו כן, הוא יודע להפיק לקחים מתוך ניסיונו. מי שחווה שוב ושוב אותו הדבר, אות הוא שאיננו לומד.
משהפיק שינוי ידידותי הוא יודע גם לתחזק אותו ולשמור עליו. אין די בלימוד נהיגה, צריך גם להתרגל לנהוג ברכב; אין די בלימוד נגינה – יש להתמיד בה; אין די בהפחתת משקל – יש לשמור על עיצוב אופטימאלי של הגוף ועל תחזוקו היומיומי; לא די בטקס הנישואין, יש לשוב ולהינשא מחדש ולרענן את הזוגיות; אין די בללדת ילדים, יש ללמוד לצמוח איתם.
בתרבות הלומדת האדם אינו לכוד בסד השיפוטים המגושמים ללא כל תנאי. ברצותו הוא מתעכב, מידי פעם, לבצע מעין הנהלת חשבונות, בוחן את ההקשרים של הנושאים החשובים לוודא שאין הדחקה לא ידידותית בעולמו.
היכולת ללמוד, אם כן, היא הכלי המניב בסופו של דבר את היכולת ליהנות מן החיים ואולי להתקרב למה שקרוי "אושר". מי שלומד לבטא בצורה מספקת את מלוא יכולותיו וכישרונותיו. מי שיודע ללמוד אנשים ואת תרבות שכניו, מצויד ביכולת לחיות. הוא לומד עד יום מותו.
