מכלול כלי-החשיבה וכלי-הביטוי המילוליים וההתנהגותיים העומדים לרשותנו, ואשר באמצעותם אנו מתבטאים.
שפת הידברות זו היא גם האופן שבו אנו קולטים את המציאות, מפענחים אותה ומעניקים לה משמעויות. קיימים סוגים רבים ושונים של שפות הידברות.
שפת אם: שפת ההידברות הראשונה שלנו שהיא מקרית לחלוטין. איש אינו בוחר את הוריו הביולוגיים, או את מקום הולדתו. וכך, האנגלי לומד אנגלית והסיני לומד סינית, בין אם הם רוצים בכך ובין אם לאו.
*
שפת התרבות: מערכת הערכים והסמלים שעל פיה אנו מתנהגים. כפי שאנו לומדים להגות צלילים, כך אנו לומדים לאהוב, לשנוא, לחוש, לחשוב ולהעריך, בהתאם לתרבות שבה אנחנו חיים. כבר מילדות אנו לומדים לאהוב כוכב פופ זה או אחר ולשנוא מוזיקה מזרחית, להאמין בתורה ולשנוא ערבים, לשפוט מה יפה ומה מגעיל וכולי.
לרוב, בתהליך התפתחות תקין, אנו נחשפים להזדמנויות תרבותיות נוספות ורוכשים יכולת עשירה ומגוונת המאפשרת לנו לראות דברים מזוויות ראייה שונות. בעלי יכולת למידה מפותחת מסוגלים להבין ולקבל את השונים מהם, לצד הדומים להם. אדם שמפעיל את יכולת הלמידה שלו ולומד שפות-תרבות נוספות מלבד זו שהוא רגיל אליה, יוצר הזדמנות למשא-ומתן, ופותח אפשרות למפגש ולשינוי. לאדם כזה אין קושי מיוחד לחיות בצוותא עם אלה הדוברים שפת תרבות שונה משלו – ערבים, דתיים, חילוניים, בודהיסטים ועוד.
אדם שנותר כל הזמן עם אותה שפת תרבות אחת, שקול בעיניי למי שנשאר בגנון עשרות שנים, מסרב להמשיך ולהתפתח, אינו סקרן אפילו לדעת מה מצוי אצל אחרים מלבדו. כמוהו כדג באקווריון, שכל שינוי בטמפרטורת המים או בהרכב המזון מסכן את קיומו; הוא יכול לחיות רק בסביבה המתאימה לו, ואינו נהנה מהיכולת האנושית המופלאה להשתנות ולהרחיב את עולמו על-ידי לימוד שפות הידברות שונות ורבות. ללמוד פירושו להוסיף לעצמך משהו שאינך רגיל אליו, משהו שלא אהבת או לא ידעת לעשות עד כה. תוספת כזו מרחיבה את הזהות. מי שמוגבל לשפת הידברות אחת, מסוגל לתקשר באמצעותה רק עם דוברי אותה שפה. לכן בדרך כלל לרווקים נוח יותר בחברת רווקים כמותם, הומוסקסואלים יחפשו חברת הומוסקסואלים החושבים ונוהגים כמותם, ודתיים יעדיפו להתפלל בבית-כנסת שבו מתפללים על פי הנוסח המקובל עליהם.
לא קשה להבחין בין פעולת חשיבה ושיקול דעת של מי שפתוח ללמוד שפות הידברות שונות לבין דקלום צפוי מראש של אדם המשתמש אך ורק בשפת ההידברות השגורה שלו, אשר למרות המציאות המשתנה ללא הרף, דעתו הוא על המציאות לעולם אינה משתנה.
*
שפת האהבה, שפת הידידות: הדרכים שבהן אנו מבטאים אהבה או ידידות לזולת, והדרכים שבהן הוא מבטא את אהבתו או את ידידותו אלינו.
שפות האהבה הן רבות ושונות. ביצירת קשר זוגי, למשל, חשוב שנכיר את האופנים שבהם מבטא האחר את אהבתו אלינו, ושנלמד אותו מהן דרכי הביטוי שלנו. מקורן של תקלות רבות בראשיתו של הקשר הזוגי, באי-ההבנה הנובעת מכך שכל אחד שופט את האחר על-פי שפת האהבה הפרטית שלו, והוא בור בשפות אהבה רבות נוספות. כך גם בשפת הידידות; אם ברצוננו להצליח ליצור קשר עם אדם זר ושונה – מוטב ללמוד את האדם הזה. אם אין אנו יודעים ללמוד, והאחר תמיד חייב להתאים את עצמו אלינו, הדבר מצמצם מאוד את סיכויי ההצלחה של הקשר.
חבל להסתפק בשפת האהבה הראשונה שלנו ולהישאר מוגבלים בה. בתהליך צמיחה תקין, האדם מרחיב את יכולתו לאהוב ולהיות אהוב. גם אם למשל, מישהו נולד לתרבות שאיננה נוגעת ומחבקת, הוא יכול בנקל להוסיף לעצמו את היכולת החסרה. אם על ידי שעורים פרטיים אצל ידידה מחבקת, או באמצעות סדנת התנסות במגע שלאחריה גם הוא יוכל לחבק וללטף ויוכל גם להיות מלוטף.
*
שפת הטענות: שפה מוסכמת בין שני אנשים, המסכימים לא ליהנות זה מזה, לחפש איש את חסרונות רעהו, להתגונן ולתקוף חזרה. זוהי השפה הרשמית במדינת האשמה, ויש לה תפוצה אדירה. דובריה רבים אולי אפילו יותר מדוברי השפה הסינית.
דוברי השפה הזו מאמינים שהם מעוניינים בשיפור חייהם, ושאם רק יאזינו לטענותיהם הצודקות, יהיה הרבה יותר טוב. לאמתו של דבר הם סרבני למידה התקועים במקום אחד. התקשורת שלהם עם סביבתם נעשית אך ורק בשפה זו. למרבה חוסר המזל, יש להם קהלים נוספים המאזינים להם ומזדהים אתם. ביניהם נכללים פסיכולוגים, המתפרנסים מהקשבה ותורמים לכך שכל שטות הופכת לעובדה כביכול. כיוון שכך, הטענות מתועדות ומונצחות בתודעה של המשתתפים.
בפועל, שפת הטענות היא אחד מאמצעי ההדיפה הקטלניים ביותר. בעל הטענה תמיד פוגע בדבר-מה. באמצעות מה שחסר הוא קוטל בעצם את מה שיש. ואולם, כמו בשפות אחרות, כל עוד שני אנשים מתקשרים באמצעות אותה שפה, לא צפוי שום שינוי. הראשון שעובר לדבר בשפה אחרת מעניק הזדמנות לשינוי.
*
שפת העובדות: שפה המבוססת על מעשים בפועל, ולא על דיבורים, רגשות או רשמים.
למעשה כל אחד, בכל מפגש על פני כדור הארץ, אינו יכול להימנע מהמצב שבו מוחו יהיה מפוטם ברשמים ובאבחונים אודות עצמו ואודות מי שמצוי מולו. ואולם, בדומה לאנשי המקצוע, על כולנו להימנע מאבחון, או להיות מסוגלים להשתחרר מרושם שכבר התקבע במוחנו לפני זמן רב. חשוב שניתן לעובדות, ולא למילים או לתחושות, לדבר בעד עצמן. נראה מה האיש שמולנו עושה, ורק על סמך התבוננות ממושכת במעשיו, נקבע את האבחון הפרטי שלנו. לעיתים קרובות מידי יש פער ניכר בין מה שהאדם אומר על עצמו ובין מה שהוא עושה. לעיתים הוא מדבר על עצמו בחוסר הערכה ודכדוך בעוד שלמעשה הספיק לעשות אי אילו דברים מרשימים בחייו. לעיתים מישהו מדבר על עצמו כאילו שהוא אריה בעוד שלמעשה יכולותיו מוגבלות ביותר. כך שהתבוננות במה שהאדם עושה מהווה מקור מהימן יותר למשא ומתן ידידותי. על כן, בבית הספר לידידות אנו מרבים בשעורי בית בכתב. תכולת הימים ודוחות פגישה ועוד.
בשפת העובדות נלמד גם להתייחס אל מצב הצבירה שלנו עצמנו. אם אנחנו רואים בעצמנו הורים ליברליים, למשל, הגיע הזמן שנבחן את העובדות: האם אנחנו באמת מניחים לילדנו לעשות דברים שאינם עולים בקנה אחד עם תפישת העולם שלנו – למשל, לצבוע את השער בירוק?