מולקולת יכולת חיונית, הן לשם למידה והן לשם הפקת הנאה.
אנחנו עשויים להפעיל את היכולת הזו בתחום אחד, ולא להפעילה בתחום אחר. למשל, לא פעם מורים מתלוננים שלילד יש בעיית ריכוז, ולא היא. הילד יכול להיות מרותק במשך שעות למשחק מחשב, ואילו בבית-הספר הוא בוחר לא להתרכז בשיעור, אם משום שהשיעור לא מעניין אותו או משום שהוא מתיר לעצמו לא להתאמץ.
הריכוז הנו מרכיב חיוני למי שמעוניין לעבור הסבה לתרבות הלומדת, אשר מחוללת שינויים ידידותיים.
כאשר אנו לומדים דברים חדשים, עד שהעשייה נעשית פעולה אוטומטית שאינה דורשת השקעת אנרגיה, היא דורשת מאתנו ריכוז רב. ילד הרוצה ללמוד לקרוא, למשל, אינו יכול רק להעביר את עיניו במהירות על הסימנים השחורים שאת פירושם למד. אם לא יתרכז במה שהוא רואה, ויצרף את האותיות למילים ואת המילים למשפטים, הרי שלמעשה, לא ירכוש את יכולת הקריאה.
אי-אפשר לעבור שינוי רגשי עמוק ללא יכולת ריכוז. מי שאינו שולט בכלים החיוניים לרכישת יכולות חדשות, שהריכוז נמנה עליהן, שב ומחזק בתוכו את השפה הישנה והצפויה, את האבחונים הטמונים במוחו זה מכבר. הוא "תוקע" את עצמו בתוך מגבלותיו, ומחמיץ את ההזדמנות להצמיח את יכולתו ולחולל שינוי.
מולקולת היכולת הזו היא אולי החשובה ביותר בתרבות הלומדת. כדאי להשחיז את היכולת הזו. היא מאפשרת בקלות יצירת מעקפים על המנגנונים האוטומטיים של המוח. מאפשרת להחליט ולבחור אל מה להתייחס ולמה לא. מקילה על חופש הבחירה. וכמובן, מצויה מאחורי האיכות הבידורית המשובחת של יכולת ההנאה שלנו. כידוע, על מנת ליהנות יש להתרכז. מגע מיני כשלעצמו, או השתתפות בקונצרט אינם ערובה להנאה. רק הריכוז וההקשבה מנפקים את מרב ההנאה.
כאן נקודת הכרעה בין גישת בית ספר לידידות למרבית הגישות הפסיכו-דינמיות. בנקודת המוצא יש לך כושר מסוים להתרכז לזמן מה במטלה כלשהי, נניח קריאה. ועוד נניח שברגע זה אינך מצויד ביכולת משובחת כלומר, אתה מתאמץ להתרכז, מצליח לאורך חמש שורות והנה התעייפת ותודעתך מתפזרת לאן שהוא. מרבית הגישות סבורות שעליך לשים לב היטב, אל מה שמסיח את דעתך, לעקוב אחרי זה, אפילו לרשום את זה, להבין מנין זה בא ומה מטריד אותך וכדומה. ובינתיים יכולת הקריאה שלך נותרת מוזנחת במקומה. בבית ספר לידידות, בשנייה שאתה מזהה שחדלת להתייחס בריכוז לשורות שאתה קורא אותן, אתה מיד מחזיר את עצמך לקריאה. לא חשוב בכלל מה תוכן ההסחה. קראת עוד חמש שורות ושוב, הראש בורח לך אל עניין אחר. אתה מחזיר אותו מיד לגירוי הרלוונטי שהוא הקריאה. קורא שוב עוד חמש שורות, שכזכור, זו מנת היכולת העכשווית שלך, או אפילו חוזר לקרוא בשורות הקודמות על מנת להדק אותן טוב יותר במוחך. עד שאינך יכול יותר להמשיך. תעשה הפסקה. אחרי כמה שעות חזור שוב על התרגיל של להתרכז בכתוב. תוך ימים אחדים תגלה שיכולת הקריאה שלך השתפרה בהרבה. ברגע שנעצת את מבטך בכתוב אתה לא מרפה ממנו למשך עמודים אחדים, לפני שעליך לנוח לזמן מה. עכשיו אתה לא נח מידי חמש שורות, אלא חמישה עמודים. תתמיד בקידום יכולתך, ותגלה שאתה קורא ספר שלם בפעם אחת בקלות רבה ובהנאה. גם זה צומת גורלי להפקת שינוי. ראה: "צומת הזדמנויות".
כמובן שאת תרגילי הריכוז אתה יכול להפיק גם מהאזנה למוזיקה קלאסית עד שאתה מכיר את היצירה בעל פה.
השחזת היכולת להחליט במה להתרכז דומה למיקוד הראיה. ברגע שאתה נועץ את מבטך באובייקט הוא נראה חד וברור. כל שאר האובייקטים המצויים אף הם בשדה הראיה נראים מטושטשים יותר ואילו כל מה שמעבר ומחוץ לשדה הראיה בכלל לא נראה לעין. החלטת לסובב את ראשך ולהתמקד באובייקט אחר והנה כל שדה הראיה משתנה במהלך הזה. כך שאין צורך לטרוח כלל לסילוק אובייקט כלשהו. די אם בחרת להתמקד במשהו. כל השאר מסתלק לשוליים, או נעלם כליל כתוצר לוואי של פעולת הריכוז.
יכולת ריכוז אמינה מאפשרת לנו להגיע למסקנות אודות סדרי עדיפויות. כאשר אנחנו מרוכזים היטב בכל עיסוקינו יש לנו כלי אמין להשוות בין העיסוקים השונים ולזהות מה מבטא אותנו יותר. ממה אנו נהנים יותר וממה פחות. בלי יכולת זו, אין כמעט משמעות למסקנות, אין לנו במה להגיע למסקנה כלשהי.
