צמצום מרבי

מושג מפתח בגיבוש הזהות שלנו. צמצום של שדה התודעה שלנו למידה המתאימה; כזו שתאפשר לנו תנאים מרביים להתבטאות כאשר יש לנו כבר יכולת להתבטא, או תנאים נוחים ללמידת היכולת, כאשר זו עדיין אינה מצויה ברשותנו.

המונח "צמצום מרבי" נשמע פרדוקסאלי משום שהמילה "צמצום" נתפשת בדרך-כלל בהקשר שלילי, אך בגישה הידידותית אין לה כל משמעות ערכית. כשם שאיננו יכולים להימצא בעת ובעונה אחת במקומות שונים, כך אין לנו אפשרות להתייחס לכל הגירויים בבת-אחת. עלינו למיין אותם ולמצוא את הצמצום הטוב ביותר, המאפשר לנו להשיג תנאי למידה נוחים או להגיע להתבטאות מספקת.

לדוגמה: כאשר אין לנו עדיין ניסיון מיני, נתקשה להיות מודעים בו-בזמן גם לתחושות המתעוררות בקצות אצבעותינו כשאנו מלטפים את בן זוגנו, וגם למגע ידיו של בן הזוג בגופנו שלנו. מוטב להצטמצם תחילה למרכיבים מעטים, כדי להצליח להתרכז בתחושה וליהנות ממנה עד תום, ורק אז להרחיב את מעגל הגירויים. נתחיל לגעת זה בזה בחושך, כדי להתרכז רק בתחושת המישוש; אחר-כך נוסיף עוד ועוד שדות התנסות. ניסיון מיני, כמו כל ניסיון, מוטב לבנותו בהדרגה ובאקלים ידידותי. לא בריא להעמיס על הגב משקל של טונה בבת-אחת; עדיף לפרק את הטונה ליחידות של כמה קילוגרמים, ולשאתן בזו אחר זו.

עקרון ההצלחה בהפקת שינוי הוא לרוב במהלך מן הקל אל הכבד; מוטב שתפיקו קודם שינוי ביחסים שלכם עם ילד קטן, ורק אחר-כך תנסו להפיק שינוי ביחסים עם אדם בוגר. אם אתם סבורים שיקשה עליכם ליטול אחריות כבדה של הורות, תתחילו אולי להתאמן במשך זמן מה, על חיית מחמד שתוסיפו לעולמכם.

לעיתים תבואו לייעוץ אודות בחירת זהות מקצועית. אך אנו נתחיל דווקא בהשחזת כלים ונצמצם את תשומת הלב לעיצוב, ערב מערבי השבוע, או הפקת אמרגנות של סוף שבוע. רק אחר כך, נעסוק בשאלות זהות כבדות משקל ומורכבות הרבה יותר.

לא פעם מגיע מישהו הבהול להשיג שינוי חיוני בחייו ולמרבה הצער, לא יהיה מנוס מכך שנצטרך קודם להכין תשתית טובה יותר להפקת השינוי. כברת זמן נתאמן להתמקד בהאזנה קשובה למוזיקה או בקריאת ספר עד שנצליח ליהנות מכך ולאהוב את זה. לפני שנחשוף עצמנו לאהוב אדם אחר.

עם זאת, תהליך הלימוד אינו תמיד ליניארי: לעתים כדאי להתחיל דווקא באתגר קשה במיוחד, שיסלול את הדרך להרבה שינויים קלים יותר.

אין זה פשוט לדעת מהי מידת הצמצום הטובה ביותר בעבורנו. מי שמצמצם את עולמו יתר על המידה, יראה רק חלק מהנוף ויחמיץ את מרחב ההזדמנויות; מי שמתפזר על-פני גורמים רבים מדי, יחמיץ גם הוא את ההזדמנות להפוך למומחה בתחום שיהלום אותו. מדובר אפוא במושג דינאמי, ויש לעשות בדק-בית בכל פעם מחדש, כדי להבטיח שהצמצום שלנו אמנם מרבי – לא קטן ולא גדול מדי.

שיקול הדעת הכרוך במציאת הצמצום המרבי שלנו, הוא שאלה מתמדת של זהות: במה עלינו להשקיע את מרב היכולת, ועל מה לוותר; מה יהפוך אצלנו לתעסוקה מרכזית, מה לתחביב המשלים אותה, ובמה לא נעסוק כלל.

נצטרך לבחון זאת עם כל אדם מחדש ולגופו של עניין, על פי מצב הצבירה האישי שלו וכן על-פי יכולת הלמידה שלו.