סדנת לימוד

מפגשים יעילים שבהם המשתתפים חולקים אלה עם אלה את יכולותיהם, ובכך מדרבנים זה את זה להצליח.

אין מדובר ב"סדנאות תמיכה", שהן סדנאות מקובלות מאוד בשנים האחרונות, ואשר מורכבות משותפים לאותה צרה – אכלנים כפייתיים, אלכוהוליסטים לשעבר, נפגעי חרדה… בסדנאות אלו אני רואה מעין גטו תרבותי. השותפות אמנם יוצרת אקלים נוח ומקבל בעבור אלה שלוקחים חלק בסדנה, אך היא מאפשרת להם לא להשתנות. העובדה שהם חולקים זה עם זה, בפרהסיה, את חוויות החרדה או את הקשיים בשמירה על דיאטה, ומעניקים זה לזה תמיכה, גורמת להם לדשדש באותה הביצה. לעתים הקבוצה אפילו מחמירה את מצבם; בשעה שהחברים המקבלים את רשות הדיבור מדווחים על קשיים, על מצוקות ועל הידרדרות, הם עלולים לגרור אחריהם גם את האחרים. הדבר נכון אפילו בסדנאות תמיכה שהמאחד את המשתתפים בהן אינו בהכרח בעיה. אימהות חד-הוריות, למשל, ימצאו את עצמן מתמקדות במכשולים, ולא בהצלחות. אם מישהו בכל זאת משתנה עד כדי כך שהוא איננו זקוק יותר לקבוצה, הוא ייתפס לעיתים כבוגד…

בסדנאות הלימוד, לעומת זאת, המכנה המשותף של המשתתפים אינו קושי, אלא יכולת. כאשר בעלי יכולת מתחככים בבעלי יכולת אחרים, לעתים כאלה שיכולתם טובה משלהם, הם מגורים גם כן, לשפר את יכולתם. הם נקראים לשתף את האחרים לא בבעיות, כי אם בהתקדמות. נוצר לחץ קבוצתי, המדרבן את חברי הקבוצה להתקדם. בסדנה מזן זה יש שפע של אמצעים להפיק אמרגנויות ביחד עם אחרים. יש שפע של אמצעי עזר לשלל הפקות. עסקאות משותפות שהופכות את ההפקות השונות להרבה יותר קלות לעומת מי שאמור להתאמץ לבדו. סדנה מסוג זה מאיצה את השינוי. מי שתקוע יקבל עזרה ממי שיכול לחנוך אותו לזוז מתקיעותו. אחר כך הוא בתורו יחנוך אחרים…