כל מה שמצוי במאגר היכולת שלנו, יחד עם מרחב ההזדמנויות הפרוש לפנינו. במילים אחרות: הדברים שאנחנו יכולים לעשות ויודעים לעשות, ומה שאפשר להפיק בעתיד הנראה לעין. הראייה והתייחסות לעולם עם כל היכולות שלנו היא מה שמרחיבה את זהותנו.
חופף בחלקו למושג מרחב הזדמנויות. הכוונה לכל מה שכלול במציאות בטרם ניפוי. בתרבות הלומדת אנו ממליצים לתודעה לסרוק את הנוף. פשוט להיות נוכח ללא שיפוט אפילו ללא זיהוי. ללא תגובות רפלקס אוטומטי. רק לסרוק. וכל זאת לפני שאנו מגיבים ומאתרים את מה שרלוונטי עבורנו ברגע זה ובוחרים לנו את המשעול שבו ננוע – כמו נוף הנשקף מבעד לחלוננו, ומציע דרכים רבות לצאת מן הבית. מי שמיטיב להתבונן בנוף, יבחר בדרך שתוביל אותו בבטחה לקראת המטרה המתאימה לו ביותר.
התעלמות מן הנוף היא הדחקה, שאני נוהג לתארה כצורה מסוימת של עיוורון או קוצר ראייה. מאידך, אני משווה את השתלטותו של המוח על רפלקס ההדחקה לשיפור של אחוזי הראייה, לחידוד ההבחנה בגוני צבע. מי שאינו מבחין באפשרויות הרבות הפרושות לפניו, כאילו עוצם בחוזקה את עיניו ופשוט מסרב לראות את הנוף.
מי שאינו זז ממקומו, ערוך לראות תמיד את אותו הנוף. צמצום עולמו מחליש אותו מאוד: כל שינוי שיתחולל בנוף – יחריב עליו את עולמו. הוא אינו יכול להתמודד עם השינוי.
מי שנע ממקומו, גדל, צומח, לומד או מתפתח – עשוי להתמודד בהצלחה עם נוף משתנה. יכולתו משתנה, ונופו משתנה בהתאם, ולהפך: הוא מתייחס לנוף משתנה, ויכולתו משתנה בהתאם. דבר תלוי בדבר. היכולת החדשה, הנוצרת, מאפשרת חשיפה לנוף חדש, ואילו החשיפה לנוף חדש מרחיבה את היכולת. לימוד שפה, מאפשר להפיק יותר מסביבה זרה ואילו חשיפה ממושכת לסביבה זרה, מטעינה שפה חדשה על הקודמת.
כאשר יש תנועה של צמיחה, מתקיים מצב הדומה לנסיעה: כשאנו נעים קדימה, הנוף כאילו נע אחורה. כאשר אישה לומדת ליהנות מחיי זוג, וליהנות מילדים, יתברר לה עד מהרה כי השאירה מאחוריה את כל חברותיה מן העבר שנשארו רווקות. אם גם הן משתנות, נעשה קל יותר לשמר את החברות הוותיקה.
תלמידי בית ספר לידידות מתבקשים, בין השאר, להכין רשימת אפשרויות והצעות כדי לתרגל ולאמן את המוח לראיית נוף: מה עשוי להוות מצע לניפוי ובחירה, מה יותר רלוונטי, מהם סדרי העדיפויות.
לדוגמה: מישהי חשה שהיא מואסת בבעלה ומאוד אוהבת גבר שנשוי עדיין אבל זומם להיפרד מאשתו. אם היא קצרת רואי, היינו, לא רואה את הנוף, היא תפעל על בסיס הנתונים הדל הזה ומן הסתם תתאכזב. מישהי אחרת תראה נוף מורכב יותר, תבחין שעם הנשוי יש לה רק רגעים גנובים שאין בהם בסיס להניח כיצד יראו החיים הזוגיים אתו. (אולי כדאי לראיין את אשתו על מנת לדעת משהו על יכולתו הזוגית…) לא כל צעד מחייב סקר שווקים יסודי, אך טרם מהלכים גורליים כדאי לבחון היטב את הנוף.
כאשר ישנה ראיית נוף מפותחת, נוצרים חיבורי אלמנטים. ניקח לדוגמה אישה שנפגשת עם בחור אחד בדרום, שאתו היא מעדיפה לטייל; עם בחור אחר בצפון, שאתו היא מעדיפה לשכב; ועם ידיד בירושלים, שאתו היא אוהבת לשוחח. אישה כזאת מבזבזת המון אנרגיות ומפיקה מעט. מישהי אחרת תמצא את הבחור שאתו אפשר גם לשכב, גם לטייל ולשוחח, ואז מתפנה לה תקציב נפשי להוסיף לחייה מרכיבים ידידותיים אחרים.
כאשר אדם איננו מדחיק את מגוון היכולות שלו ובנוסף הוא רואה את הנוף, הוא רואה תסריטים רבים של אפשרויות. יש לו אפשרות לבחור בין התסריטים בטוב יותר. זו איננה חלימה, או תהליך דמיוני תלוש מן המציאות. זו ראיה של תסריטים שכל אחד מהם אפשרי ובר-ביצוע, שבשלב הזה של סריקת הנוף עדין לא מגיע לתהליך של הפקה. אחר כך, הבחירה באחד התסריטים, מזיזה את שאר התסריטים לשוליים של הנוף. ראיית נוף כזו מונעת את התסכול המזומן למי שמסמן מטרה מראש מבלי לסרוק והוא מצפה ומייחל לדבר אחד, לעיתים באופן אובססיבי, שעלול בסופו של דבר לא להתגשם.
