אמצעי הדיפה נפוץ אצל אנשים שלא השכילו למצוא משהו מעניין יותר לעשות ביחד. אין להם כושר להכיל זה את זה והם זקוקים לנוח זה מזה. הריב משמש אותם להפוגה בזוגיות באופן מגושם. הם גם לא השכילו לנוח זה מזה באמצעים מתוחכמים ומתורבתים יותר. למשל, הוא נח בחדר אחד ואילו היא קוראת משהו בחדר אחר. הם אמנם לא מבלים כרגע ביחד, אך גם לא מבלים בריב. מנקודה זו ניתן בקלות ובחסכנות לעבור ליהנות זה מזה. בעוד הנוהגים לריב, נאלצים לבזבז המון אנרגיה בהבלגה ופיוס לפני שהם יכולים לעשות משהו נעים ביחד.
אני מתייחס אל המריבות כאל מוגבלות תרבותית. היכן שאנשים מתירים לעצמם לשהות ביחד, מבלי לדעת להביא בחשבון את העובדה שהם לא לבדם. הם מתירים לעצמם להכביד על אנשים אחרים, כמו למשל, לחטט באף בשעת ארוחה משפחתית.
כאשר שני בני-זוג מעוניינים לחולל שינוי ומשתפים פעולה קל למדי להפיק זאת. ראשית, לא נכנסים לתוכן של המריבות. משום, שכזכור, זה רק נועץ עוד יותר אצל כל אחד מהם, את הקיבעון שהם בלאו הכי מצויים בו. תקופה מסוימת, של מספר שבועות, הם מנועים מלשהות זה במחיצת זה מבלי לתכנן מראש את תכולת המפגש. מאחר ובהתחלה אין להם יכולת לאהוב זה את זה וליהנות זה מזה, הרי שהקרבה והחיכוך הצפוף מגרים אותם שלילית ומכאן פורצת מריבה. אחר כך, מגדילים בהדרגה את תחומי העניין והבילויים המשותפים שלהם, עד שהאיכות הבידורית הזוגית משתבחת. בשלב הזה, בדרך כלל, כאשר לאנשים יש אפשרות לבחור בין בילוי הולם אותם לבין ריב, הם יעדיפו את הבילוי. כמובן, שחלק משעורי הבית שלהם, להרבות בפעילות גופנית, אם אפשר אז ביחד, ובנוסף לייצר לעצמם עוד תנוחה או שתיים לחיי המין שלהם.
מסובך יותר לחולל את השינוי כאשר רק אחד מבני הזוג משקיע בכך. עליו, לנתק מגע כל אימת שהשהות הזוגית הופכת לשלילית. הוא יוצר נתון, שאין אפשרות להיות לידו ולהיות בלתי נעים בעת ובעונה אחת.
לעיתים די בכך כדי לחולל שינוי בבית. אך לא פעם, בן הזוג השני, מרגיש יופי מההתרחקות הזו. יש לו מינון זוגי שהולם את מגבלותיו. במקרה כזה, אמליץ לבעל היכולת להשלים את החסר, על ידי קשר ידידותי מחוץ לזוגיות…
