חשיבה ידידותית

יצירת מדור במוח שעוקף את התכנות האוטומטי שלו.

חשיבה זו מאפשרת לחולל שינויים רצויים ולצמוח בתרבות לומדת. בעזרתה אפשר להיחלץ מדפוסי חשיבה מקובעים, המאפשרים שינויים קלים בלבד. בחשיבה ידידותית איננו פוסלים מראש את מה שכבר מצוי במוחנו, היינו, את התגובות התחושתיות, הרגשיות והדעות המאוכסנות במוחנו, אלא מניחים אותו במעין סוגריים, וממשיכים לסרוק את נוף האפשרויות ללא שיפוט מוקדם. במהלך הסריקה אנו שואלים את עצמנו, בין השאר, באיזו אפשרות כדאי לנו לבחור, מה נוכל להפיק ממנה והאם היא עולה בקנה אחד עם יכולותינו. יש צורך ממש לאמן את המוח לבצע על עצמו פיקוח כזה. לבצע סריקת נוף מבלי להיחפז לתייג אותו, מבלי לכלוא אותו מיד באחת מהמשבצות המצויות כבר במוחנו. לא להוליך אותו מיד למיון כמו תפוזים לארגזים… אלא להניח אותו במקומו ולהמשיך בסריקה. אגב, החלטה חפוזה יכולה להיות גם היענות מיידית אך גם דחייה מיידית. ייתכן, שבמקרה זו תתגלה כהחלטה ידידותית, אך לרוב היא איננה כזו, משום שלא נופתה ונבחרה אחרי סריקה קפדנית של היכולות ושל ההזדמנויות. מדור זה במוח, שאני מכנה אותו בשם "בעל הבית" מרסן במושכותיו את סוסי מוחו שאצה להם הדרך לדהור לעבר מטרה כלשהי, ולהמשיך את הסריקה ולאוץ למטרה שתיבחר רק אחרי תום הסריקה ומתוך ניפוי.

בעזרת חשיבה ידידותית נלמד לזהות את מה שכבר מצוי במוחנו: נבדיל בין התגובות המוכרות לנו והצפויות לעייפה, הדעות והשיפוטים המדוקלמים מיידית במציאות מורכבת ומשתנה ובין הדברים שאנו מייצרים עכשיו, ואשר שונים ממה שהיה מצוי במוחנו קודם לכן. נשתדל לאוורר דעות מקובעות. אלו הדעות שאנו מתמידים לאחוז בהם למרות נתונים רבים ושונים הנערמים על דרכנו במציאות. כאילו שהצבנו מול עדשת המצלמה תמונה שתחצוץ בינה ובין מה שבאמת מתרחש מולה. וכמובן שעלינו לתרגל לעיתים מזומנות את מעשה הבחירה, שהיא העדפה של עסקת חבילה אחת על פני אחרות.

טיפוח כלי חשיבה ידידותית, כמוהו כלימוד שפה חדשה. המאמץ לא קל, אבל כדאי. בתפר של השינוי המאמץ הזה חשוב במיוחד. למעשה, מי שהכי צפוי לחבל בהחלטת השינוי, הוא המוח הכביר שלך עם שלל תעתועיו. התכנות המוקדם שלו מתגונן מפני הפקת השינוי, שופט אותו כלא רצוי והוא אף יודע ל"שכנע". מתנהל מעין קרב מול "ההנהלה החדשה" וניסיונה להשתלט על הארגון כולו. אם אתה יושב לפוש לרגע, תקפוץ השפה הקודמת השגורה, התגובה המתוכנתת מקודם. עליך לעשות מאמץ מיוחד להפוך את השפה החדשה לרמה של שפת אם, להרגל. עד שהשינוי הופך לשגרת זהותך ולא כרוך יותר במאמץ מתמיד. ורק לפעמים במצב מוזנח תבצבץ השפה הקודמת, כמו שרידי מבטא המסגירים את מקום הולדתו של העולה הוותיק.

החלק הקשה הוא בכלל להסכים להניח שכלי החשיבה המצויים ברשותך מימים ימימה, לא בהכרח משרתים אותך כיום, נאמנה, או שיש בהם באג כלשהו שמונע ממך להתקדם בגזרה חשובה…

שנן כמה קשיים בהגדרת החשיבה הידידותית.

כיצד נבחין בין דקלום נעוץ במוח חסום לבין נבירה במגרות המאופסנות במוח ושליפת מידע כלשהו משם, ובין הפעילות המוחית שנכנה אותה מחשבה, יצירה שהמוח הוגה אותה?

עד כמה נוכל לסמוך על אותו מדור במוח שנכנה אותו בעל הבית, שאמור להכפיף את מוחנו לחשיבה הידידותית? הרי אנו יוצרים את המדור הזה במוחנו, ובאמצעות מוחנו. כך שיש בזה משהו מן הבעייתיות הקיימת בכל גוף שממנה בעצמו את הגוף המבקר אותו והמפקח עליו. מלכתחילה מתקיים בו חשד להטיה.

ובכלל אברי המוח והחשיבה מתחמקים מהגדרה ואפילו מהבנה. והמחקרים הרבים שנעשים בעולם יש בהם איזה באג מובנה. שקילת המוח, בדיקה של מרקמו סריקתו באמצעים הולכים ומשתכללים גילוי פעילות אלקטרו-כימית ענפה ומסועפת המלווה תהליכים נפשיים, מעוררים את האשליה שאנו קרובים לפענוח רזי המוח.

ובכן, כל מאמץ אנושי להבנה וכל חתירה לא להשאיר ולו שטח לבן אחד שלא נחקר ולא פוענח, הוא מבורך כמובן. והמחקרים הללו, הם באמת מדהימים כשלעצמם. הבעיה היא בפרשנויות החפוזות של הנתונים המתקבלים מאותם מחקרים רבים. הם רק מטעינים אותנו ב"אמיתות" שרק יקשו עלינו את הסיכוי לפענוח המוח. המחקרים הללו אין בהם ולו שמץ של עדות לגבי הפעולה המוחית הקרויה חשיבה.

כשם שחקר מעמיק ככל שיהיה, של חומרי פלסטיק, שנהב, עץ או מתכת, מהם עשויים כלי משחק השח לא יחכימו אותנו גם בקמצוץ של תובנה לגבי משחק המחשבה האסטרטגי הקרוי שח. ובדומה לכך, חקר מדוקדק של הקלפים מקרטון או מפלסטיק לא יגלה שמץ של הבנת משחק הברידג' המתוחכם. אלו גם אלו רק כלי המשחק, ולא המשחק עצמו.

כך, גם אברי המוח, הם רק כלי המחשבה ולא המחשבה עצמה.

ועוד משהו שאיננו קל להבנה. חשיבה ידידותית איננה חייבת להיות נכונה. היא רק חייבת להיות מכוונת להתנעת תהליך ידידותי. למשל, מישהי תקועה וותיקה וסובלת התבקשה ללמוד לרכוב על אופנוע. בדיעבד, התברר שמיד לאחר סיפוח היכולת לרכוב, המשיכה והוסיפה עוד ועוד יכולות ותוך זמן לא רב חוללה שינוי כביר בחייה ובחיי בני משפחתה. אך, בל נשכח שזו תובנה שלאחר מעשה. הייתה קיימת גם האפשרות שהיא תלמד לרכוב על אופנוע ותיהרג, או תיפצע בתאונת דרכים חלילה…