זהות

אכסניה לכל מה שנאגר בנו במהלך החיים.

עוד גרסה: התשובה לשאלה "מי אני?" על-פי היכולות שלנו.

ישנם גורמים המגדירים את הזהות שלנו בעל כורחנו. למשל, אין לנו יכולת לבחור את מקום הולדתנו, על כל הכרוך בכך. אך מן הרגע שאנו רוכשים את יכולת הניידות שלנו, אנו יכולים לנוע אל כל ארבע רוחות השמיים ולהחליט להתמקם גם במקום אחר ממקום הולדתנו ועם הזמן לעצב לעצמנו זהות חדשה. כשאנו מתבגרים נוצרת בנו היכולת להחליף את השם שהעניקו לנו ההורים בשם שרצוי לנו יותר. נוכל, אם נרצה להשיל מעלינו עוד ועוד אבחונים שהעמיסו עלינו המבוגרים, ונוכל לעצב לעצמנו זהות על פי בחירה עדכנית.

במהלך החיים האדם נקלע, לא פעם למצבים המחייבים אותו לחולל שינוי זהותי. פיטורים מאלצים לעיתים הסבה למקצוע חדש. אסון עלול ליצור מצב שבו האדם אמור להתחיל שוב מחדש. לעיתים הוא משקם את זהותו הקודמת ולעיתים בונה לעצמו עולם חדש וזהות חדשה.

הגירה אל ארץ אחרת מחייבת שינויים גדולים. יש המנסים לשמר את זהותם הקודמת. יש המשלבים בזהותם סממנים שאולי לא היו בהם בארץ המקור. מהגר ישראלי, למשל, יתחיל ללכת לבית הכנסת בשבת. אם מהגר נשאר כפי שהוא גם בארץ חדשה האם זה אומר שהוא נאמן לזהותו או שהוא סרבן למידה? גטו יהודי, או ישראלי, או מוסלמי בארץ זרה, לדעתי מעיד יותר על מוגבלות מאשר על בחירה חופשית. כאשר אני רואה חלק מן החרדים בירושלים הלובשים בגדים שהלמו ארצות קרות בצפון מזרח אירופה, זה נראה כמו סרבנות למידה. מה לקחת מזהותם הקודמת ומה להוסיף עליה, הינו מעשה מרכבה למדני של עיצוב הזהות. מי שמצוי בתרבות הלומדת, בוודאי ילדים קטנים, סופגים עד מהירה את שפת המקום החדש, בנוסף לשפת אמם. לעיתים השפה החדשה הופכת למרכזית ברמה דומה לשפת האם המקורית. לעיתים אף עוברת אותה. כך מתפתחת זהות מורכבת שלא קל ללכוד אותה בהגדרה מגושמת כלשהי. ישראלי שחי בצרפת, למשל, עשרים שנה, יהפוך במידה רבה לצרפתי. אך הוא לא יהיה צרפתי כמו מי שאף פעם לא היה ישראלי מלכתחילה. ואם יחזור לחיות בישראל, הוא לא יחזור הביתה לזהותו הקודמת. הוא יגלה שהארץ השתנתה בינתיים, והוא, לפחות לזמן מה יהיה מהגר גם בארץ מוצאו. אפילו בדברו עברית, זו תהיה עברית ארכאית מעט, ובמבטא צרפתי… נמשיך לסבך את העניין. הילד שלהם התחתן עם אישה לא יהודיה, ממוצא לבנוני… האם הילדים שלהם יהיו, יהודים, ישראלים, ערבים, קתולים???

אם כן, לא קל להגדיר זהות של אדם על פי הלאום או הדת או העדה, במציאות חברתית משתנה.

למרות האמור לעיל, יש לציין כי מרבית האנשים בעולם, בכלל לא נחשפים לשאלות של זהות. מי שנולד במשפחה חרדית והלך למערכת החינוך שלה, ירש זהות עם הולדתו. אמנם, פה ושם, קורה שבגיל ההתבגרות, מישהו מורד בגורלו ויוצא לדרך אחרת ומעצב זהות שונה מזו שנקלע אליה, אך הרוב הגדול שייכים לקהילה כדבר המובן מאיליו. רובם אף זחוחים בדעתם כאילו זכו בזהות הטובה ביותר האפשרית.

בדומה לכך, רבים חיים את כל מנת החיים שלהם במקום אחד, כמעט ולא מחוברים לשאר העולם. הקדמה לא הגיעה אל מחוזם ואם כן, הם יתייחסו אליה כאל שיבוש אורחות החיים הטובות והנכונות…

אין ספק שאילוצים חוללו מהפכי זהות ניכרים אצל אנשים שנקלעו למצבים מיוחדים. גם ידוע שאנשים מחוללים לעיתים מהפך זהותי. דתי הופך לחילוני. חילוני הופך לדתי וכל חייו משתנים מקצה אל קצה. רווק הופך לנשוי. צעירים הופכים להורים. מעשן הופך ללא מעשן, לא מעשן הופך למעשן. הומוסקסואל הופך להטרוסקסואל, או לביסקסואל. הטרוסקסואל עזב את משפחתו והפך להומוסקסואל. בעל-בית הפך להומלס, איש בריא הפך לחולה או לבעל-מום, חי התאבד ומת.

מכל האמור לעיל נהיה חייבים לדעת שניתן לחולל שינוי זהותי, לטוב או לרע, זה כבר תלוי במתבונן, אך אין ספק לגבי עובדת היכולת לעצב את זהותנו.

רבים מגדירים זהות על-פי מקצוע, על-פי תכונות בולטות, כגון מראה חיצוני או מידת החביבות, או על-פי מדדים שנקבעו באמצעות אבחון מגושם. כל ההגדרות הללו רחוקות מדיוק.

אנו נמליץ על הגדרה הנובעת מהעיסוקים המרכזיים של האדם. מובן שגם הגדרת הזהות על-פי היכולות איננה ממצה, אבל היא עדיפה על-פני האחרות.

בתרבות הלומדת כאמור, האדם נוטל על עצמו את התהליך המתמשך של עיצוב זהותו. ובהמשך, את טיפוח וחיטוב זהותו ואם נחוץ אז את הולדת עצמו מחדש.

אני משרבב לכאן נימה שיפוטית כלשהי לעיונכם. בתרבות הלמידה האדם מפתח את גזע הזהות שלו וממנו הוא מצמיח עוד ועוד ענפים תוך כדי צמיחתו. הענפים הינם עיסוקים נוספים ותחביבים במינונים חלקיים המעשירים את העיסוקים המרכזיים, אלו שתופסים הרבה יותר בזמן ומקום בעוגת הזהות. הם הופכים לרוב למומחים בענף כלשהו, כששאר העיסוקים הינם תבלינים ותוספות למנה העיקרית.

יש המתפזרים בלי גבול מוציאים כל הזמן עוד ועוד ענפים ובונים שיח המתפשט לצדדים ואין לו גזע מרכזי הצומח מעלה. מה שמצמצם את מידת ההנאה שהם יודעים להפיק מביטוי של יכולתם וכן, רבים הגירויים המסיחים את דעתם ומבלבלים אותם.

כמו כן יש ללמוד לשים לב להתנהגויות שפוגעות בזהות לעומת עשיות המתיישבות עמה. עבירת חנייה למשל, אין בה נזק לזהות, הטרדה מינית לעומת זאת עשויה לחסל את הקריירה של בעל תפקיד רגיש, כאילו שהחליט להתאבד מבחינה זהותית.

התהליך של עיצוב הזהות עשוי מאותם רכיבים הדרושים להפקת שינוי. כאשר מגיע אלי מישהו עם באג רציני בהתפתחות שלו, אני דורש את כל הזמן הפנוי שלו, לשעורי בית. אחרת קרוב לוודאי שימשיך להתפזר לכל רוחות השמים ומה שיבנה ביד אחת הוא יחסל בלי דעת, בידו השנייה. זה הרי אופי הבאג שלו. זוהי אמנם גישה מעורבת יותר בחיי לקוחותיי, לעיתים אפילו גישה פולשנית, אך היא מאיצה תהליכי שינוי.

קשה לתאר את סבלו של מי שעדיין אין לו זהות. שיש לו רק ידיעה ארעית אודות עצמו. כרגע הוא עוסק במלצרות. כרגע הוא לומד משהו. כרגע הוא יוצא עם מישהי, אך אין לו מושג מי הוא ובוודאי שלא מה יעשה כשיהיה גדול…

לוקח זמן לעצב זהות. תחילה עלינו להשחיז כלים בסיסיים ואחר כך להשתמש בהם לעיצוב הזהות. לאתר ולזהות את היכולות היותר טובות בהשוואה לאחרות אצל אותו אדם, לזהות סדרי עדיפויות, לקדם את מה שמעניק לו הן יותר סיפוק והן יותר תועלת, עד שמעצבים את הזהות האישית.

רבים מתקשים בכך ומעדיפים לרכוש זהות מיידית. להעטות על עצמם מדים של צבא, של משטרה, קבוצת ספורט, סממני דת ועוד. אחרים תפרו זהות באופן אקראי. נקלעו לעבודה זמנית לפרנסתם, ונשארו בה עד הפנסיה. אחרים התחתנו עם האישה הראשונה שיצרו עמה קשר. אולי תאמרו שהם בחרו לא להיחשף למבחר העצום של אפשרויות מבלבלות ולבחור לעצמם את סממני הזהות שלהם.

מי שהינו בעל זהות, קל לו הרבה יותר.

הזהות הינה הצמצום המרבי האולטימטיבי. לברור מתוך המבחר הצבעוני והאין סופי, את זהותך האישית. במה תעסוק, עם מי תחיה, היכן תחיה את חייך. לדעת מה תורם לזהותך ומה פוגע בזהותך. הוא יודע למה הוא קם בבוקר, להיכן הוא שב, הוא מוצא טעם בעיסוקיו ויש לו כלי ניפוי אוטומטי. כאשר הוא יודע שהוא עורך דין, אין לו מה לחפש במודעות דרושים מהנדסים, או רופאים. כשם שהוא יודע כיצד קוראים לו. הוא כבר לא צריך כל יום מחדש לשאול עצמו שאלות זהות, מה לעשות ומה לא. עם מי כן ועם מי לא וכדומה.

בזהות יש משהו מן האוטומטיות הדוחה מראש שאלות מסוימות ומכוונת אלומת ריכוז אל נושאים אחרים. לכאורה זה כמו בהדחקה. אלא שלא כך. כאן, לא מנגנוני המוח האוטומטיים יצרו את הניפוי אלא בעל

הבית שהוא, אתה, מעצב הזהות. וזה ידידותי, כי הוא מפנה לך כוחות העומדים לרשותך להיות מושקעים במה שעוד תבחר להשקיע. מכאן, מגיע אחד ממקורות הדלק המתניע את הדחף להמשיך ללמוד, שהוא הסממן העיקרי של מי שמצוי בתרבות הלומדת…זו איננה הדחקה מגושמת. יש חשיפה לכל הסובב וחשים לעיתים גירויים נוספים, אך אין בהם בלבול זהותי.

ובכל זאת, כדי לא לשקוע בתרדמת של הדחקה ומאחר והנטייה הרווחת היא להיכנס לשגרה גם אם מדובר בשגרה טובה, חשוב להציף מידי פעם שאלות של זהות ולבצע מעין חשבון נפש, על מנת לוודא שזהותנו לא תהפוך למלכודת של הדחקה אוטומטית חוסמת. אין מה לחשוש מלבצע מעת לעת חשבון נפש זהותי. התשתית הקיימת מבטיחה שלא כל רוח נושבת תבלבל אותנו ותסיט אותנו מן הדרך. אנו מומחים ובקיאים כבר בתחומים אחדים ועל כן, לא נמיר אותם סתם ככה במה שלא הולם אותנו. מאידך, לא נחמיץ הזדמנות מיוחדת לשינוי אם נחשף להזדמנות ראויה ומתחרה במה שמצוי בתשתית הוותיקה שלנו.

זהות מטופחת מעלה את נקודת המוצא ההתחלתית של גירויים אחרים. למשל, אם מישהו בנה את זהותו המקצועית, אם יחוש גירוי להוסיף לעצמו עוד עיסוק, בזמנו הפנוי. יהיה זה תחביב שיחבור לעיסוק במקצוע. ואם ימיר דבר בדבר, זה יהיה לטובת משהו שבאמת הרבה יותר כדאי מן העיסוק הקודם…

התייחסות ידידותית לזהות תובעת לא רק ראיית נוף רחבת ידיים ומקיפה, אלא גם ראיית תהליכי צמיחה ותסריטים עתידיים. הדחקת העתיד הצפוי מזיקה לא פחות מהדחקת היכולות בהווה. למשל, אם מישהי בנתה זהותה סביב היותה ילדה יפה, ותו-לא, היא תגלה בעתיד את מה שללא ספק צפוי בו, שהגיל נוגס בזהות הזו ללא רחם. כלומר, זו זהות שאין לה עתיד. צעירות נאות ממנה ידחקו אותה לשוליים. בדומה לכך, ספורטאי מצטיין, שיגלה בגיל צעיר למדי שהוא כבר קשיש ללא תקנה במקצוע התחרותי הזה. כלומר, אלו, שלא יטפחו זהות מורכבת יותר שיש בה גם תשתיות צמיחה, יאבדו עד מהירה את הטעם לחייהם או יבלו בסבל אין קץ מכל מה שהם אינם יכולים… לעומתם מי שהכין תוך כדי כך, תשתית של זהות שיש בה צמיחה, יבנה את זהותו נדבכים על נדבכים, עד יומו האחרון. הספורטאי יתפתח למאמן ספורט, לאיש עסקים, לשחקן קולנוע, לבמאי ועוד אינספור מרכיבי יכולת שהגיל איננו חוסם את ערוצי הביטוי שלהם. היפה תלמד במקביל ותתפתח להיות עורכת דין, סופרת, יועצת וגם כאן, הרשימה הינה אינסופית.