כל אירוע, חפץ או אדם הנקרה בדרכנו.
שלל הגירויים שאליהם אנו נחשפים – זהו מרחב ההזדמנויות, או שדה ההזדמנויות שלנו. חשיבה ידידותית מאפשרת לנו לנצל את ההזדמנות הגלומה בכל דבר. אם אנחנו שייכים לתרבות הלומדת ואנו רואים אדם רודה דבש, למשל, תתעורר בנו סקרנות ונלמד מפיו משהו חדש על הדבורים. כלומר, התגובה ההתחלתית כלפי כמעט כל דבר שאנו נחשפים אליו, תהיה היענות, סקרנות, עניין, גירוי.
אנשים שאינם חלק מהתרבות הלומדת, לעומת זאת, עשויים להגיב בהדיפה מגושמת ולהצהיר כי הדבורים אינן מעניינות אותם.
בנסיבות רגילות, יש לפנינו יותר הזדמנויות מכפי שנוכל למצות וליהנות מהן. למשל, יש יותר נשים מכפי שנוכל אי-פעם להתייחס אליהן; יש יותר ספרים מכפי שנוכל לקרוא; יותר אתרים בעולם מכפי שנוכל לבקר בהם. לכן בבית הספר לידידות נקדיש פרק נכבד בהשחזת כלי הבחירה שלנו. עלינו ללמוד לזהות את מרחב ההזדמנויות ולבחור מתוכו מלוא-החופניים, את מה שהולם את מלוא יכולותינו. כל אחד אמור להגיע למצב שאני מכנה "צרות של עשירים": דהיינו, לאפשרות של בחירה לא בין טוב ורע – אלא בין טוב לטוב אחר, או בין טוב לטוב יותר.
בתרבות הלומדת, אם נחזור ונשתמש לרגע בדוגמה הקודמת על הדבורים, אם נישאר בורים בנושא, זה לא משום שאין לנו עניין בו, אלא משום שבחרנו להעדיף נושאים אחרים.
עם כלים משובחים כאלו, נוכל גם לפגוש אירועים הנתפסים כשליליים, אולי אפילו אילוצים של אסונות.
אם אירע אבדן קשה, לא נשקע באבל וסבל, אולי אפילו, נגלה שנוצרה עבורנו הזדמנות למשהו אחר, אולי אפילו, טוב יותר. נמלא את החלל שנוצר בנו, באחד משלל ההזדמנויות האחרות המצויות בנוף. פיטורין בעבודה, למשל, יכולים להוות הזדמנות לתעל את עצמנו לעבודה חדשה, או לעיסוקים מרתקים אפילו יותר.
