תגובתה של החברה סביבנו לכל מעשה ופעולה שלנו.
כאשר אנו עוברים שינוי, אנחנו מפירים איזשהו שיווי משקל סביבתי וצפויים על כן למגוון תגובות מצד האנשים הסובבים אותנו. לקהל הזה יש משקל לא מבוטל שיש להביאו בחשבון. יש לגייס נחישות יתר על מנת להתגבר על התנגדות צפויה. מאידך גיסא ניתן גם לגייס ולרתום את דעת הקהל לתגבר משהו רצוי.
ילדים קטנים מזהים עצמם דרך תגובות המבוגרים. הם יתאימו עצמם לקהל אליו הם שייכים. מבוגר, יפלס את דרכו לצד דעת הקהל ואם נחוץ, אז נגד דעת הקהל.
בדרך כלל, השפעתה של דעת הקהל שלילית. קשה להיות תלמידים טובים בכיתה שכוכביה החברתיים הם תלמידים גרועים; לא קל להתמיד, להשקיע ולהכין שיעורי בית בסביבה שבה מותר לא להתאמץ. בהשפעת ההמון עלול הפרט להימחק ולהירמס, או פשוט להיגרר אל תוך התרבות המדשדשת או תרבות האבחון והשיפוט. השתתפות עדרית בבחירות וליבוי תחושות לאומניות גם הם תולדה שלילית של דעת הקהל, והשפעת הרייטינג על עיצוב הטעם התרבותי ידועה… במקרה כזה תלמיד בית הספר לידידות אמור להיות מסוגל למרוד בדעת הקהל, בדרך לעיצוב זהותו.
עם זאת, אפשר לרתום את דעת הקהל לקידום יכולות. כאשר אנו נמצאים ליד אנשים חשובים לנו, אנו משתדלים להיות במיטבנו. נקפיד לידם הרבה יותר מכפי שאנו מקפידים כשאנו לבדנו. וכך נפיק מעצמנו יותר.
כמובן שיש לבחור את הקהל המתאים. אם תבחר בחבריך הרווקים לספר להם למה הסתיים הקשר האחרון, מן הסתם תקבל מהם גיבוי להישאר רווק. כמו שחבורת "סיינפלד" הידועה, היא מעין קבוצת תמיכה לרווקים כרוניים… על כן, מי שרוצה להפיק שינוי זהותי מרווק לזוג, כדאי שייחשף לאנשים שנהנים מחיי המשפחה שלהם.
לא פעם ציינתי שאני מטפל בבעל בעיה רק אם הוא נחוש לחולל שינוי. כלומר, יש בו אמנם, מקור המושפע מאירועי העבר ומייצר פורקנים שליליים למכביר אך יש בו גם שכבת זהות מפותחת יותר ונחושה והוא שם את משקלו לטובת הפקת שינוי. מאידך כשאני נתקל בסרבן למידה, אחפש בסביבה הקרובה שלו את בעל היכולת שישמש קהל חשוב. אולי הוא יצליח להתניע את השינוי.
לעיתים זה בן-זוג, לעיתים אלו ההורים שיפיקו את השינוי אצל ילדיהם, ולעיתים אלו הילדים דווקא, שיגרמו להוריהם להשתנות. לעיתים זה בוס חשוב בעבודה, או מרצה באוניברסיטה שישפיע על התנעת השינוי. אפשר לומר במידת מה, שהשגת מטרה ידידותית מקדשת אי-אילו אמצעים…
כשמדובר בדעת קהל, חשוב אפוא לדעת איפה הגבול – מתי היא אמצעי להפקת יכולת, ומתי היא מגבילה את זהותנו וחונקת אותנו. אפשר לעורר את השאלה עד היכן המסגרת החברתית מרחיבה את זהותנו ומעשירה אותנו וממתי היא מגבילה וחונקת… מתי הזהות הזוגית מרחיבה את זהותנו וממתי מצמצמת אותנו… עד מתי המסגרת המשפחתית והשייכות אליה תורמות לצמיחת המתבגר וממתי כדאי לו להתרחק ממשפחת המקור, להרחיב את אופקיו ולהאיץ את צמיחתו…
לעתים אני משתמש בביטוי "קהל" כדי לתאר את השותף לשפת ההידברות. האם החרדה, למשל, יכולה להוות קהל מצוין לילד המדאיג, ובכך לעורר אותו להסתכן. כאן, אם כן, הקהל הינו גורם שלילי; במקרה אחר הקהל הינו גורם ידידותי מעשיר כגון: הרעיה או האם שחובבת מוסיקה יכולה לשמש קהל המגרה והמעודד את בני משפחתה לנגן.
