הגירוי שדווקא אליו בחרנו להגיב, לאחר שנופה מתוך אין-סוף הגירויים האופפים אותנו.
למעשה, גירוי רלוונטי הנו מעין מולקולה של בחירה חופשית, והוא מהווה מרכיב חשוב בפיתוח יכולת הלמידה שלנו. רבים מוותרים על שיקול דעת עצמאי כשהם מגיבים לגירויים באופן אוטומטי וצפוי מראש. למשל: פועלים על פי "שולחן-ערוך" כלשהו, או נצמדים לסדר יום קבוע.
אחרים משסים גירוי אחד במשנהו, ובכך מחמיצים את כולם. יש לציין שאנו לא מחפשים ברגע זה מענה לשאלות זהות מסובכות וגם לא מבצעים חשבון נפש ומתפלספים אודות החיים. בשלב הזה אנו מעוניינים רק בנווט מעשי בים הגירויים המציף אותנו. הגירוי הרלוונטי משמש כנקודת המיקוד המדויקת בתוך שדה התודעה. למשל, כאשר אתה נוהג בכביש, אזי הנהיגה והתמצאות בתנועה בכביש הינה גירוי רלוונטי. כל השאר, איננו רלוונטי. כאשר אתה בעבודה, אזי מה שאתה אמור לעשות בעבודה הינו רלוונטי. כל השאר איננו. אם אתה מצוי בפגישה עם אישה ואינך מצליח להתרכז בה כי מוחך נודד לעבר אישה אחרת, זו איננה התלבטות, כפי שבטעות מכנים את זה לעיתים. זו ההדיפה המגושמת של הפגישה שלך. אתה רק מקלקל לעצמך את מה שיש לך כרגע. אולי כשאתה לבדך וחושב על שתי הנשים, זו התלבטות. אך גם כאן, רבים משסים דבר בדבר וכך מבלים בהטרדת עצמם ולא בהתלבטות. התלבטות פירושה לסרוק שתי חבילות של גירויים, כאשר בכל אחת מהן יש יתרונות ומגבלות, ולבחון איזו חבילה מטה את הכף. אין במציאות שתי חבילות זהות לחלוטין. כך תלמד לבחור.
עכשיו אני כותב. כלומר, הכתיבה הינה הגירוי הרלוונטי. אך בשדה ישנם עוד הרבה גירויים העטים עלי להסיח את דעתי. אנשים, ספרים, טלויזיה וכמובן, אינספור מחשבות המתרוצצות ונודדות לכל מיני כיוונים. איך שאני מזהה שדעתי זזה ממה שרלוונטי, ולא חשוב לאן ואל מה, מיד אחזיר אותה למקום. זהו תרגיל ריכוז בסיסי. אין מי שלא מכיר אותו. אך אם בסופו של דבר אני קם ממקומי ועובר לגירוי אחר מאלו המצויים בשדה שלי, למשל, נוטל ספר לקריאה, אזי הספר הופך לזמן מה לגירוי רלוונטי. כי אם אציק לעצמי שעלי לכתוב, זה רק יפגום בקריאה מבלי שקידמתי מאומה בכתיבה. אם כן, ניתן לבצע אימונים רבים בקידום יכולת הריכוז והשחזת כלי ההתייחסות שלנו גם נוכח גירויים לא רלוונטיים.
אפשר אפילו לרתום אילוצים שלא נבחרו ולהפוך אותם לגירויים רלוונטיים: הרצאה חובה, תפקיד בצבא, ניקיון הבית או שמרטפות. שיקול הדעת הידידותי אומר שאם בין כך אתה כבר כאן אז מוטב לנצל את זה לעשיית שעורי בית. להתרכז ולהפיק איכות בידורית טובה יותר. מוטב כך, מאשר לרצות כל הזמן להיות במקום אחר. כך שאתה יכול להתאמן כמעט בכל מקום ובכל זמן. יש הנוהגים גם לבצע תרגילי ריכוז שרירותיים במדיטציה. תרגילי ריכוז בנשימה למשל. אין בכך נזק, כמובן, אך אני מעדיף לנצל את מה שבלאו הכי נמצא בנוף שלנו לתרגילי ריכוז. להדק את שרירי הבטן, לקרוא, להאזין למוסיקה ועוד. ראה: "ריכוז".
יכולת הריכוז, קודמת לראיית הנוף או לסריקת הנוף. קודמת גם לזיהוי סדרי עדיפויות בזהותך ובחיים. כי אם אינך יכול להתמקד, אין לך במה להתייחס, גם לדברים החשובים עבורך…זכור שרק בעל יכולות יכול לבחור…
אחר כך, נוכל להשתמש ביכולת הריכוז המשובחת שרכשנו וניגש לשאלות מורכבות יותר. היינו לשאול מהו הגירוי הרלוונטי, או מהו הגירוי הידידותי בעבורנו. מה לעשות קודם – לסדר מגירות בשבת או לבלות עם הבעל, לקרוא עיתון או לשוחח עם הילד. מה לעשות קודם ומה אחר-כך. לשאלות אלה אין תשובות נתונות מראש. נזדקק לתרגול רב כדי לרכוש את היכולת לבצע ניפוי ידידותי ולבחור את הגירוי הרלוונטי. לשם כך עלינו לסקור את נוף ההזדמנויות שלנו, ולאתר, בכל פעם מחדש, את הגירוי ההולם את היכולת המרבית שלנו, ואשר מקדם את מה שהכי כדאי לנו לקדם ברגע מסוים.
