אילוץ

מטלות, חובות, פעולות שאין לנו ברירה אלא לבצע אותן.

בקצה אחד נמצא אנשים שכל יום מחייהם נתון באזיקי חובה. לעיתים עד כדי הדחקה ומחיקה של תחושות רצון. אין להם חופש בחירה. מרחב התמרון היחידי העומד לרשותם הוא בבחירה בין חובה גדולה יותר לחובה פחות גדולה. למשל: אמא חולה וגם דודה חולה – אתה חייב קודם לטפל באמא. או, אם אתה דתי, פיקוח נפש דוחה שבת, אך לא תעלה בדעתך לצאת עם משפחתך לטייל בשבת בגליל לראות מפל מים. ביום חול, אתה מחויב לעבודה וללימודים ובשבת לתפילות ולמנוחה מוכתבת.

ישנם רבים שלא השחיזו את כלי הבחירה והניפוי שלהם ועבורם שאלות זהות והחלטות יומיומיות שיש לבחור בהן בכל פעם מחדש הינן מעמסה כבדה מנשוא, הם דווקא יעדיפו מסגרת שכל התשובות נתונות בה מראש. אלה נמלטים מחופש אל מסגרות נוקשות של דת, צבא, היי טק ועוד. זמנם תפוס עד אפס מקום. לצדם נמצא אנשים המבלים את רוב זמנם בטורדנויות. דאגות בכלל ודאגות רפואיות בפרט. תכני הטורדנות אינם חשובים אלא מידת המגושמות שלהם. זה יכול להיות עיסוק כפייתי בסדר וניקיון או ב"סידורים" שונים, עמידה בתור בחדרי המתנה שונים. טלפונים והתכתבויות עם פקידי הרשות. הם מאמינים שהיו מעדיפים לעשות חיים ולבלות אלמלא ביש מזל כזה או אחר שנכפה עליהם ואינו מרפה. אך הם אינם יוצאים לחופשי. אם רק נפטרו מעניין אחד מיד נוחת עליהם עניין חדש…

המגושמות היא ראשית כל במינונים. מתי מישהו מכלה כמעט את כל זמנו בעיסוקים המטרידים הללו ומתי, מעת לעת בשולי הזמן הוא אכן עוסק גם באילוצים שחיי החברה המודרניים משיתים עליו. למשל, תשלומי מסים, וביקור במוסך… המגושמות היא גם בכך שאין מבחינים בין אילוץ לרוץ לחדר מיון עם ילד ששבר רגל, לבין "אילוץ" למלא טפסים שונים ולרוץ מפקיד לפקיד על מנת לקבל החזר דמי נסיעה בסך מאה שקל. במקרה השני מדובר בתחושת חובה בלבד ולא באילוץ הכפוי עלינו הר כגיגית.

הטיפול והריפוי של טורדנות כפייתית נעשים באמצעות הנאה. ללמוד להתרכז ולהתמיד בעשיות שונות עד שנוצרת יכולת ליהנות. מי שמתקשה ללמוד, נזקק לתרופה כלשהי. הוא לא ילמד ליהנות מן החיים אך התרופה תפחית מנטל העול על כתפיו.

לידיעתכם, באופן הנראה סותר, דווקא בעלי יכולת לשאת בעול חובות ואילוצים, מצוידים בכל הדרוש להפיק שינויים באמצעות לימוד והתמדה בו. כלומר, כאשר מתבקש ללמוד דבר מה חדש או כשמבקשים להתניע שינוי הכרוך בהרבה מאמצים יש להם יתרון ברור על פני מבוגרים רבים שכבר התקבעו, והם נעים רק כש"בא", להם, או כשמתחשק להם ונמנעים ממאמץ.

על כן, בבית ספר לידידות אנו ממליצים להתחיל את תהליך השינוי כאילוץ עד שהשינוי יהפוך לחלק מספק ומרגש בזהות. התנעת השינוי היא על ידי "שעורי בית".

כדאי למנוע אי הבנה. ילדים קטנים לא זקוקים לאילוצים על מנת ללמוד. הם מצוידים בכלי למידה הכי טובים ולומדים כל הזמן אגב שעשוע. ואם דרוש שינוי כלשהו, הם זקוקים רק למבוגר שיודע ליהנות ולהשתעשע איתם והוא יפיק מהם בקלות, את מה שדרוש.

אך מבוגר שכבר התקבע בהרגלים, אין לו מה להמתין שיחוש רצון לשינוי. עליו להתניע את השינוי באופן שרירותי.

ראה אמרגנות.