אבחון על פי התחושות מתרחש כאשר מישהו מפרש את המציאות מתוך תחושותיו האישיות. רבים מאמינים כי מה שהם חשים ומרגישים משקף היטב את המציאות הסובבת אותם ומבטא נאמנה את יכולתם האמיתית. אין עיוות גדול מזה. אבחון תחושתי מבטא אך ורק את מה שתוכנתנו להרגיש ולחוש. אנו לומדים לחוש ולהרגיש, ואם

המידה שבה דבר–מה שבו אנו עוסקים ברגע מסוים, מרתק אותנו. כדי להגיע לאיכות בידורית מרבית, עלינו להתרכז בפעולות ברמת קשב גבוהה. אם איננו מתרכזים במה שאנו עושים, כמונו כאנשים הבולעים מזון בלא לחוש בטעמו, המסתכלים מבלי לראות, השומעים מבלי להקשיב. רק לאחר תרגול נאות נוכל להחליט למה להעניק איכות בידורית

מטלות, חובות, פעולות שאין לנו ברירה אלא לבצע אותן. בקצה אחד נמצא אנשים שכל יום מחייהם נתון באזיקי חובה. לעיתים עד כדי הדחקה ומחיקה של תחושות רצון. אין להם חופש בחירה. מרחב התמרון היחידי העומד לרשותם הוא בבחירה בין חובה גדולה יותר לחובה פחות גדולה. למשל: אמא חולה וגם דודה

קשה לתאר עד כמה באג כלשהו, בתכנות המקורי של הלקוחות שלי הינו עמיד בפני מאמצי הפקת השינוי. הבאג הזה כאילו ותפס פיקוד על האדם, שם אותו על נווט אוטומטי ומכאן יקפיד שהתנסויות מסוימות יחזרו על עצמן ללא שינוי. אני מנסה להמריד את הלקוח שלי כנגד הבאג ששולט בחייו, אם אפשר,

כלי עבודה המאפשר לנו לארגן את הזמן העומד לרשותנו באופן הטוב ביותר. ההחלטה אילו פעולות נשבץ במאגר הזמן העומד לרשותנו והדרכים בהן נממש החלטה זו, היא מה שאני מכנה "אמרגנות". מובן שכאשר אנחנו מתכננים את סדר היום שלנו עומדים בפנינו גם אילוצים שאין ביכולתנו להתעלם מהם. אבל, בעזרת אמרגנות נכונה