הודיעו בחדשות שכשליש מילדי הגן, משאירים אותם עוד שנה בגן משום שהם לא בשלים לעלות לכיתה א'. ובכן, להוציא מקרים בודדים, זוהי גישה מאבחנת באופן מגושם ומזיק.
הילד שעדין לא למד אותיות, נשאיר אותו עוד שנה בגן הילדים, כדי שלא ירגיש נחות בהשוואה לילדים בכיתה א'. איזה קשקוש. וכי הוא לא יגלה לאורך השנים שהוא כל הזמן מדדה אחרי בני שכבתו? מנציחים אותו כמוגבל. במקום, לטרוח וללמד אותו אותיות וקריאה וכתיבה. רכישת יכולות היא הרי זו שמעניקה ביטחון.
וזה אפילו לא קשה. אגב שעשוע הוא לומד לקרוא ולכתוב אותיות ומלים. אגב שעשוע הוא לומד חשבון. וכל מה שדרוש על מנת לשלוף אותו מגיל התינוקות, הוא ללמד אותו להביא בחשבון שיש עוד ילדים מלבדו.
ההורים שהגיעו אלי לדון בשאלה האם להשאיר את הילד בגן לעוד שנה, או להעלותו לכיתה א', קבלו המלצה חמה להעלותו כיתה. ובין סוף השנה של הגן, ועד לתחילת הלימודים בכיתה א', יש די והותר זמן לצייד את הילד ביכולות הדרושות. להעניק לו את הביטחון שהוא יכול כמו רוב חבריו. ואם דרוש, אז ניתן להשלים את החסר בחודשים הבאים.
זה ממש כשל חשיבה והוא מצוי בעוד תחומים.
במערכת החינוך, ההטבות שמוענקות ללקויי למידה רק מנציחות אותם כנכים. מתחשבים במגבלות במקום לחזק את כישורי הלמידה שלהם.
כשל החשיבה במערכת החינוך מצוי גם בפוליטיקה. ההטבות שש'ס מעניקה למוגבלים נועדה להנציח את מוגבלותם. במקום לתגמל דווקא את האנשים שמחוללים שינויים.
בדומה לכך, החרדים מקבלים תמיכה שמתירה להם לא להשתנות. אדרבא, אילו שבכוח עצמם מחוללים שינויים אחדים כגון: טורחים להשכיל את עצמם ולא מסתפקים בתורה. נשים שלומדות, חיילים שמתגייסים לצבא ועוד, מותקפים וכמעט לא מוגנים על ידי שירותי המדינה.
